פסק-דין בתיק תע"א 2022-08

1.         לפנינו תביעה לתשלום  הפרשי שכר מינימום, הפרש דמי הבראה, הפרש פדיון חופשה, הפרש דמי מחלה, דמי חגים, הפרש דמי נסיעה, הפרש פיצויי פיטורים, ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובגין עגמת נפש.

2.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         התובעת עלתה מרוסיה בשנת 2001, ועבדה אצל הנתבעת בעבודות ניקיון מחודש ינואר 2003 ועד 3.3.2009.

ב.         התובעת הגישה את תביעתה זו לבית הדין ביום 30.4.2008 כאשר עדיין עבדה אצל הנתבעת.

ג.          התובעת קיבלה מכתב פיטורים ביום 3.2.09. פיטוריה נכנסו לתוקף ביום 3.3.09.

ד.         לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בסך של 14,753 ש"ח.

ה.         לתובעת שולם שכר מינימום שעתי.

3.         נדון בטענות הצדדים על פי הנושאים שיידונו להלן.

4.         פיטורים שלא כדין

התובעת הגישה את תביעתה זו לבית הדין ביום 30.4.08, וכאשר עדיין עבדה אצל הנתבעת.  ביום 3.2.09, היינו כ-9 חודשים לאחר הגשת התביעה, קיבלה התובעת מכתב פיטורים. התובעת טוענת כי פיטוריה נעשו בניגוד לדין שכן פוטרה בשל הגשת תביעה נגד המעביד. כמו כן לא נעשה לה שימוע לפני פיטוריה.

מנגד טוענת הנתבעת כי תקופת עבודתה האחרונה של התובעת, לאחר הגשת התביעה, התאפיינה בזלזול בעבודה, הפרות משמעת ובעיות התנהגות חוזרות ונשנות, כי התובעת עשתה הכל כדי שתפוטר, ולבסוף נאלצה הנתבעת לפטר את התובעת בשל התנהגותה.

5.         פיטורי עובד בשל הגשת תביעה לבית הדין הינה פגיעה חמורה בזכות יסוד של העובד. אם סבור העובד כי קופח, ולא קיבל את מלוא זכויותיו, הוא רשאי לעשות כל פעולה הנדרשת לקבלת זכויותיו, ובכלל זה פניה לערכאות. בתי המשפט בכלל, ובתי הדין לעבודה בפרט, נועדו ליתן מענה לעובד הסבור כי הופרו זכויותיו. פיטורי עובד בשל פנייתו לבית הדין לבירור מחלוקות שנתגלעו בינו לבין מעבידו פסולים מעיקרם, והינם בגדר פיטורים שלא כדין, שכן הם מותירים את העובד בלא מגן. בשל הצורך לאפשר לעובד לפעול למימוש זכויותיו בלי חשש ומורא, יש ליתן הגנה מירבית לעובד הפונה לערכאות במהלך תקופת עבודתו. על כן, משפוטר עובד לאחר הגשת תביעה לבית הדין מוטל הנטל על המעביד להוכיח כי פיטוריו לא נעשו בשל הגשת התביעה.

הנתבעת טוענת כי התובעת איחרה לעבודה לעיתים קרובות, כי קראה ספרים בזמן העבודה, זלזלה בהוראות, לא שעתה להערות הממונים, ובהתנהגותה ביקשה לגרום לפיטוריה. התובעת אישרה כי אכן איחרה לעבודה לא פעם (ע' 5 ש' 10-13), אך הכחישה את הטענה כי קראה ספרים בעבודה (ע' 5 ש' 1-8). טענת הנתבעת כי התובעת רצתה בפיטוריה לא הוכחה. כך אמרה התובעת בעניין זה:

"ש. האם נכון שאמרת לנציגי הנתבעת שהעירו לך על עבודתך שאם הם רוצים שיפטרו אותך.

ת. אמרתי, הם אמרו לי מתי את חוזרת מהעבודה שלנו, תעזבי אותנו, אמרתי כן אני אעזוב אם תיתן לי מכתב פיטורים אני עוזב" (ע' 6 ש' 4-6).

            התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כ-5 שנים לפני הגשת התביעה. לא הוכח כי היו תלונות על התנהלותה של התובעת לפני הגשת התביעה, ובמשך כל תקופת העבודה. כך למשל, לא הוכח כי התובעת איחרה רק בתקופת עבודתה האחרונה, שכן הסיבה לאיחורים, שהתובעת הודתה בהם, הינה מקום מגורי התובעת, בנווה יעקב (ע' 5 ש' 10-13). אף על פי כן לא פוטרה התובעת בשל כך. עם זאת, התרשמותנו הינה כי היחסים בין התובעת לנתבעת התדרדרו על רקע הגשת התביעה, וגם לתובעת היה חלק בכך. העובדה שהתובעת פוטרה לאחר תקופת עבודה ארוכה, ודווקא בסמוך להגשת התביעה, מצביעה על כך שקיים קשר סיבתי בין הגשת התביעה לבין הפיטורים.

6.         שימוע

מעדויות עדי הנתבעת עולה כי אכן לא נעשה לתובעת שימוע כדין. בתשובה לשאלה אם קיים מנכ"ל הנתבעת שימוע לתובעת לפני פיטוריה, השיב מר אביחיל:

"אני אישית לא, אני בטוח שהמנהל שלה ביצע"